החלטה בתיק ת"א 12816-09-11

לפני בקשה מטעם התובע לפסילת המומחה מטעם בית משפט ולהורות על מינוי מומחה אחר תחתיו (להלן: " הבקשה").

1.      התובע יליד שנת 1964 נפגע בהתאם לנטען ביום 11.6.2007 עת הזיז עגלה כבדה בעבודתו אצל נתבעת 1. בעת הפעולה התובע הרגיש כאב חד בגבו. התובע צירף לכתב התביעה את קביעת המל"ל אשר העניקה לו 10% נכות צמיתה לפי סעיף 37 א לתקנות המל"ל וכן חוות דעת של פרופ' נרובאי אשר קבע כי כתוצאה מהאירוע נגרמה לתובע נכות בשיעור של 15%  לפי סעיף 37 (בין א-ב) וסבר כי יש להפעיל גם את תקנה 15 במחצית.

2.      חו"ד מטעם הנתבעת, על ידי פרופ' סלעי נקבע כי נכותו הצמיתה של התובע הינה בשיעור של 5% בהתאמה לפי סעיף 37 (7) א' לתקנות המל"ל, בגין הגבלה קלה בחלק מתנועות עמ"ש מותני. המומחה קבע כי יש לחלק את אחוזי הנכות בין 4 התאונות שעבר התובע ב:, 2.11.2005, 11.6.2007, 11.7.2009 וב- 4.1.2011. (השניה נשוא התביעה בלבד)

3.      בהתאם להסכמת הצדדים מונה ביום 26.11.2012 מומחה מטעם בימ"ש ד"ר מיכאל מילגרם. ד"ר מילגרם בדק את התובע ביום 28.3.2013. בחוות דעתו מיום 28.4.2013 , אשר הוגשה לתיק ביהמ"ש ביום 9 מאי 2013, קבע המומחה כי לא נגרמה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

4.      לאחר קבלת חוות הדעת, ביום 4 יוני 2013, הוגשה הבקשה לפסילת המומחה, במסגרתה נטען על ידי התובע כי המומחה התנהג אליו בתוקפנות, בזילזול, פגע בו וברגשותיו, הרים עליו את קולו, איים עליו והתנהג אליו בחוסר כבוד ובוז. עוד נטען כי המומחה התעלם במכוון ובאופן מגמתי מהממצאים הרפואיים בתיקו של התובע.

5.      לבקשה צורף תצהיר של התובע ובו נטען כי במועד הבדיקה היה המומחה במצב רוח לא טוב ועצבני וכי נשמעו צעקות בינו לבין הפקידות בשל בעיות מחשב. עוד הוסיף התובע כי המומחה התנפל עליו בשאלות למה הוא לובש חגורת בטן ונועל נעליים אורטופדיות. הבדיקה הייתה קצרה וארכה כ- 8 דקות בלבד.  לטענתו המומחה תקף אותו באופן אישי וחקר אותו על נסיבות התאונה  משנת 1992.

6.      הבקשה הועברה לתגובת הנתבעת ולתגובתו של המומחה. המומחה בתגובתו מיום 18 יוני 2013, כתב: " ...מעולם לא איימתי על מטופל או על נבדק. אני מתייחס לכל הפונים אליי בכבוד. אני לא מרים את קולי על מטופלים ונבדקים. אני לא מזלזל במטופלים ובנבדקים ואינני תוקפן כלפיהם. לעולם לא הוגשה בקשה לפסילה במשך 15 השנים בהם אני נותן חוות דעת לבתי המשפט.

איני מכיר את הנבדק אנור כהבא טרם הבדיקה. איני מיצג צד זה או אחר בתביעה, אין לי כל קשר למי מהצדדים בתביעה. המזכירות במשרדי לא זוכרות צעקות.

אני מקציב חצי שעה לנבדק ולרוב הבדיקה חורגת מזמן זה. אין זה סביר שהבדיקה ערכה 8 דקות. הבדיקה מתבצעת על שולחן הבדיקה הצמוד לקיר במשרדי, על כן אין אפשרות להסתובב סביב הנבדק כפי שנטען. לא נופפתי באצבע ולא איימתי".

7.      הנתבעת התנגדה לבקשה בהעדר עילה לפסילת המומחה וגם נוכח המועד בו הוגשה הבקשה.

            דיון והכרעה

8.      כלל הוא כי בית המשפט לא ימהר לפסול מומחה שכבר נתמנה, בוודאי לא לאחר שכבר ניתנה חוות דעת מטעמו. הלכה פסוקה היא כי חוות דעתו של מומחה לא תיפסל אם אין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, ויש בו לגרום עיוות דין לבעל הדין הנוגע בדבר. ראה למשל רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו (4) 673; ע"א 3358/91 סהר בע"מ נ' ציון, רע"א 7714/05 כהן נ' רשות הנמלים והרכבות נמל חיפה, רע"א 5611/07  לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, (מיום 21/10/07) וכן אליעזר ריבלין, תאונות דרכים- סדרי דין וחישוב הפיצויים, (מהדורה רביעית, תשע"ב- 2012), בעמ' 690.

9.      עוד, אין למנות מומחה נוסף אלא באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היא כי לא יוכל או לא יהיה זה ראוי להכריע במחלוקת על סמך חוות הדעת של המומחה:

" ודוק, מינוי שכזה, לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים בהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידו."

(רע"א 337/02, מזרחי לעיל, עמ' 676-677).

לא בנקל יורה בית המשפט על פסילת חוות דעת מומחה אשר מינה, שעה שנקודת המוצא היא, שהמומחה פעל בהגינות ובתום לב ולא כל שגגה או תקלה יביאו לפסילתו:-

" נוכח תפקידו המיוחד של המומחה הרפואי שמונה על-ידי בית-המשפט, מוטלות עליו חובות שונות ובהן החובה לנהוג באובייקטיביות וללא משוא פנים, ותוך הקפדה שהדבר גם ייראה. סטייה מעקרונות אלה והפרת חובת הנאמנות של המומחה כרופא, עשויה להוביל לפסילתו או לפסילת חוות-הדעת שנתן ... יחד עם זאת, כבר נפסק בעבר כי משמונה מומחה מטעם בית-המשפט, חזקה עליו שינהג באופן מקצועי, ויעשה מלאכתו נאמנה ... וכי לפיכך, פסילתו יכול שתיעשה רק בנסיבות חריגות. כך במיוחד, מקום שזה כבר נתן את חוות-דעתו וכאשר בתוצאת חוות-הדעת יש כדי להשפיע על שיקוליו של בעל-הדין המבקש את פסילתו"

(רע"א 5611/07 לינצקי לעיל, בעמ' 3).

10.                                                                                                                                                                                                                                                                    ראשית, יודגש כי התובע הגיש את בקשת הפסילה רק לאחר שקיבל את חוות דעתו לידיו. כאשר, חוה"ד נכתבה כחודש לאחר מועד הבדיקה. טעם עיקרי לבקשה נובע מתחושת הזילזול וחוסר הכבוד שחש התובע מצידו של המומחה ומשך הבדיקה הנטען. התובע לא הגיש את בקשתו סמוך לאחר הבדיקה, אלא רק לאחר שקיבל את חוות דעתו של המומחה לידיו, בה לא נקבעה לו נכות רפואית כאמור. המומחה כאמור, מכחיש את כל הנטען לגבי התייחסותו לתובע וכן למשך הבדיקה. לו תחושת התובע היתה כנה, חזקה ואמיתית היה מצופה כי בקשה זו היתה מוגשת מייד ובסמוך למועד הבדיקה ולא במועד בו הוגשה ולאחר שהתקבלה חוה"ד. לאחר שעיינתי בחוות הדעת ובעמדתו של המומחה לבקשה לא שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה. המומחה בחוות דעתו ציין את הדברים שנאמרו לו על ידי התובע. תיעד את כל המסמכים שהוצגו לו, הצילומים שעמדו לפניו, פירט את תולדות המקרה, פירט את הבדיקה שערך וסיים את חוות דעתו בדיון ובמסקנות. לא מצאתי בחוות דעתו התייחסות לא עניינית או אישית כלפי התובע ועל כן לא מצאתי טעם המצדיק את פסילתו. את הטענה כי המומחה לא התייחס לבדיקת CT בסמוך לאחר התאונה, ניתן לברר ולהבהיר באמצעות שאלות הבהרה וכן במסגרת חקירה נגדית.